חסינות מעבודה


אין אדם בפוליטיקה שלא רוצה להיות שר. דודי אמסלם, למשל, מאוד רצה. הוא עבד קשה בספסלים האחורים של הכנסת, עשה כל מה שנתניהו הטיל עליו, הוכיח נאמנות מעבר לכל ספק, ראה ח"כים פחות נאמנים ובכירים מתקדמים לפניו – ולבסוף באמת קיבל מה שרצה וביולי האחרון מונה לשר התקשורת בממשלת המעבר.

אבל נראה שלאמסלם דווקא היו סיבות אחרות להיות שר. עיון ביומנו של השר מראה שבחצי השנה שחלפה מאז שמונה לתפקידו, אמסלם הקדיש בממוצע פחות מחמש שעות בשבוע למשרד התקשורת. לפי הדיווח באתר דה מרקר, לאמסלם לקח שבוע שלם מרגע שמונה ועד שניאות לפגוש את מנכ"ל משרד התקשורת ולא פגש אפילו פעם אחת את הנהלת גופי התקשורת המרכזיים במדינה, כמו בזק, הוט, קשת ופרטנר. אמסלם כן הקדיש שעות נוספות לערוץ חדשות אזוטרי באנגלית בשם i24 שבעליו ביקש להשיג רישיון לשדר בטלוויזיה בעברית, ולשם כך על פי הפרסומים הפך לאוהד במיוחד את שלטון הימין. למרבה ההפתעה, זמן קצר אחרי שמונה לתפקידו החל אמסלם לפעול להענקת הרישיון לערוץ.

לעומת הפעילות הנמרצת לטובת הערוץ חובב נתניהו, לאמסלם לא בער לעבוד יותר מדי שאר הזמן. כך, בדצמבר למשל קיים אמסלם לא יותר מ-8 פגישות בלבד. אגב, על כל העבודה הקשה וחמש השעות המפרכות בשבוע מרוויח דודי אמסלם קרוב ל-50 אלף ש"ח בחודש ומקבל מכולנו ימי חופש רבים בשנה, רכב ונהג צמוד וגם פנסיה מפנקת. האמת? אפשר להבין למה אמסלם רצה כל כך להיות שר.

------

לקריאה על יומנו של אמסלם: http://bit.ly/31q4TI7

על פעילותו של אמסלם למען i24: 
http://bit.ly/2tuWkiv