הכל קשקושים


גשם של רקטות נחת השבוע שוב על ראשיהם של תושבי עוטף עזה והדרום, שנאלצו לבלות את הלילות במקלטים. הפעם, תושבי הדרום לא היו לבד: גם ביישובי השרון זכו לרוץ לממ"ד בעקבות ירי רקטה שפגע בבית במושב משמרת. ירי הרקטות בשילוב הפרחת בלוני נפץ לסירוגין נהפך לשגרתי בשנים האחרונות תחת ממשלת נתניהו השלישית.

אבל איכשהו כל זה לא הפריע לרגע לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשרים בממשלה בהם חברי קבינט ולחברי הקואליציה לחזור ולהתלהם שוב ושוב בשנים האחרונות ולהכריז שהנה, עוד שניה הם מביסים את החמאס, כובשים את עזה, מקימים מחדש את גוש קטיף, מחסלים את הנייה ומנצחים בגדול את כל העולם ואת הטרור. אבל בפועל, כמובן, הסבבים רק חוזרים על עצמם עד שמושגת הרגעה מתווכת, ואז עוד סבב, וחוזר חלילה. הממשלה טובה בהצהרות כוחניות – ובלאפשר העברת מזוודות כסף לחמאס באותה העת – אך פתרונות? את זה ממש אין לה.

במשך העשור האחרון, נתניהו ושלל שריו וחברי הקואליציה שלו בשנים האחרונות ממשיכים ללכת על אותה טקטיקה – להתלהם ולהתעלם – בתקווה שהציבור יקנה את הלוקש, תוך שהם מצ'פרים ומשמרים את שלטון החמאס ברצועה. בינתיים, המצב הביטחוני לא השתנה, וכל המומחים לביטחון ולנצחון מטעם עצמם, שיושבים ממש סביב שולחן הממשלה - מתגלים כחסרי אונים.

נזכיר: ראשי מערכת הביטחון לדורותיהם חוזרים מזה שנים על הצורך בפתרון המשבר ההומינטרי והכלכלי ברצועת עזה, ועל כך שלא תיתכן הכרעה צבאית ברצועה וכי הישגים יגיעו רק במסגרת מדינית. מזה שנים הם מפצירים בממשלה לפעול בגזרות שאינן צבאיות בלבד, להחליש את הקיצונים ולחזק את המתונים. הממשלה, מצדה, החליטה לחזק את החמאס, לאפשר תשלומים של עשרות מיליוני דולרים בחודש מקטאר – והכל על חשבון הרשות הפלסטינית, איתה גופי הביטחון הישראלים עמלים מזה שנים על שיתוף פעולה ביטחוני יומיומי מוצלח ששומר על השקט היחסי שבגדה.

חשבנו שזה זמן טוב להזכיר את ההתבטאויות המפוצצות של נתניהו, שריו וחברי הקואליציה שלו לגבי מה הם יעשו וצריך לעשות בעזה – ולהזכיר מה, בעצם, קרה בפועל, אז קבלו חמש התבטאויות מתלהמות על רצועת עזה – שבינן לבין המציאות אין כל קשר.

"אם אני שר ביטחון, אני מחסל את הנייה תוך 48 שעות. או שאתה מחזיר את הגופות והאזרחים, או שאתה מת. אתה יכול לתפוס אותי במילה" (אביגדור ליברמן, מאי 2016)

מילותיו המפורסמות של שר הביטחון לשעבר, שהתפטר בדצמבר אחרי שנתיים כשר ביטחון והספיק לבקר את מדיניות הממשלה כלפי עזה בשנים האחרונות כאילו לא הייתה לו כלל נגיעה לנושא. בינתיים הנייה חי, גופות החיילים שנפלו בצוק איתן נותרו בידי החמאס, כמו גם שני אזרחים ישראלים נעדרים. אגב, בסוף צוק איתן אמר ליברמן שאם החמאס לא יחזיר את גופות החיילים, הוא יקבל את "גופות דף והנייה", ורגע לפני שהתפטר אמר שאם ירי החמאס לא ייפסק יהיה מבצע "כואב יותר" מצוק איתן. בדומה לכך, שר השיכון יואב גלנט הצהיר בדצמבר ש"זמנו של יחיא סינואר קצוב". בנתיים מבדיקה קצרה מתגלה ששניהם עדיין חיים ומתפקדים בעזה. 

"נמוטט את שלטון הטרור של החמאס" (בנימין נתניהו, פברואר 2009)

בעיצומה של מערכת הבחירות של 2009, שם נתניהו פעמיו לאשקלון (אל תדאגו, זה לא יחזור על עצמו יותר מדי) והצהיר שממשלת הליכוד בראשותו תשים קץ לשלטון החמאס. בפועל? החמאס חי ובועט, מקבל באישור נתניהו וממשלתו מדי חודש מזוודת מזומנים שמנה מקטאר, ובעוד שספג מכה בצוק איתן – נראה שהוא מתאושש, לפחות מבחינת יכולות: לפי נתוני השב"כ, בעוד שבין 2015 ל-2017 היו עשרות בודדות של שיגורים מדי שנה, ב-2018 היו לא פחות מ-1,146 שיגורי רקטות לעבר שטח ישראל.

"צריך או לכבוש את עזה או להגיע לפירוז הרצועה" (מירי רגב, אוגוסט 2014)

ביולי 2014, בזמן ימי צוק איתן הגיעה מירי רגב, אז עוד חברת כנסת ולא שרת התרבות והספורט, לאולפנים והייתה נחרצת למדי לגבי מה שצריך לעשות עם עזה: "יש פה הססנות שתחזור אלינו כבומרנג. יש תחושה שאנחנו יורדים מהסולם. אין עכשיו מקום להפסקת אש וצריך או לכבוש את עזה או להגיע לפירוז הרצועה" כמה קל לדבר באולפן ולהסביר איך בקלי קלות כובשים או מפרזים את הרצועה, מבלי להסס. מאז אותה מירי זכתה לשבת בממשלה ארבע שנים תמימות, ארבע שנים שלמות שבהן ירו על תושבי עוטף עזה, שרפו את שדותיהם, ולאחרונה אף ירו על ת"א ועל השרון, תוך כדי שהממשלה בה חברה מירי רגב העבירה פרוטקשן לחמאס במזוודות מלאות כסף. ומה אמרה מירי, לעומת זאת, השבוע?? היא הסבירה באולפן ש"אז מה עם ירו על אשקלון? ירינו חזרה". מעניין מה השתנה.

"מיטוט שלטון חמאס עומד על הפרק" (אוגוסט 2015), "כל האופציות על השולחן, כולל כיבוש עזה", (איילת שקד, מאי 2018)

בנט אינו חבר הקבינט הביטחוני היחיד שהבטיח למוטט את החמאס, קדם לו כאמור גם נתניהו, ושרת המשפטים איילת שקד ודאי אינה היחידה שדיברה על כיבוש הרצועה – קדמו לה גם שר האנרגיה, יובל שטייניץ שאמר שבלית ברירה נצטרך לכבוש את הרצועה ולשים קץ למשטר חמאס, ורבים אחרים. שקד ובנט חזרו שוב ושוב בשנים האחרונות בהצרותיהם על כמה שחשוב להכריע את החמאס, לחזור ולנצח – ועוד לפני 2015 בנט הצהיר כי מיטוט החמאס על הפרק – אולי על הפרק, אולי על השולחן, אבל ממש לא בשום מציאות. בנט, ששואף לתפקיד שר הביטחון והשיק לאחרונה את תכניתו להכרעת החמאס תחת השם "ביעור חמץ", הבטיח "אפס סובלנות לסיכון ביטחוני" ואמר כי הם "נחושים לתת ביטחון לתושבי עוטף עזה" כבר בחודש מאי לפני כמעט שנה. בפועל, הדבר האחרון שיש לתושבי העוטף הוא ביטחון, והדבר האחרון שיש לבנט להציע זה פתרון.

"רק כיבוש מחודש של הרצועה כדי להישאר והקמת התיישבות מפוארת מחדש יביאו שקט וביטחון לדרום" (בצלאל סמוטריץ', יולי 2018)

ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי, עד לאחרונה חבר מפלגתם של שקד ובנט, לקח אותם צעד אחד קדימה וקרא לא רק לכבוש את עזה – אלא ליישב אותה מחדש, קרי לבטל את ההתנתקות. לא פעם נשמעו מהימין קולות לבטל את ההתנתקות וליישב את הרצועה מחדש – תוך התעלמות בוטה מהמציאות, וממחיר הדמים האסטרונומי ששילמה ישראל, של חייליה ואזרחיה, בזמן שהייתה בשטח העוין. בכל אופן, גם כן מדובר בדיבורים ללא גיבוי – אף אחד לא ביטל את ההתנתקות, שהתרחשה לפני 14 שנה, כי מי רוצה לחזור לשלוח ילדים בנגמ"שים לגנים או לפקוד על חיילים לחפש את גופות חבריהם בחולות הרצועה?

נדמה שכמו תקליט שבור שרי וחברי הכנסת של הימין ממשיכים שוב ושוב להצהיר איך אם רק יתנו להם הם יחסלו את החמאס ויפתרו את הכל עם קצת כח. לרגע כמעט שכחנו שממש הם עצמם יושבים סביב שולחן הממשלה כבר שנים ארוכות ומקבלים בעצמם את ההחלטות. עכשיו רק נשאלת השאלה - עוד כמה הצהרות והבטחות ריקות מתוכן יצטרכו תושבי ישראל לשמוע מפוליטיקאים כדי להבין שלא תתכן רק הכרעה צבאית בעזה ורק בכח זה לא ילך. עוד כמה שנים של רקטות ופצמ"רים יעברו על תושבי הדרום בשביל שמישהו בממשלה יתעורר וינסה ללכת בכיוון אחר.

---- 

להרחבה על דברי ליברמן: https://goo.gl/5r9sBs

להרחבה על דברי נתניהו: https://goo.gl/KiehRF

להרחבה על דברי רגב: https://goo.gl/F5e1L2

להרחבה על דברי איילת שקד: https://goo.gl/P9hghA

להרחבה על דברי בנט: https://goo.gl/