סאלח, וולקאם טו ביבילנד


סערה מוצדקת ביותר פרצה בשבועות האחרונים בעקבות שידור הסדרה "סאלח, פה זה ארץ ישראל" עם חשיפת הפרוטוקולים הממשלתיים, שבהם התגלו דעות גזעניות של פקידים בכירים כמו גם מדיניות מפלה כנגד עולי מדינות האיסלאם שהגיעו ארצה בשנות החמישים. צדק ואמת היסטוריים הם דבר חשוב מאוד ופתיחתם מחדש של תיקים ופרשות בתולדות ישראל היא בהחלט ראויה. לרוע המזל, העוולות ש"סאלח" מבקשת לחשוף – מדיניות מפלה וגזענות בקרב ההנהגה – רחוקות מלהיעלם גם אחרי יותר מ-40 שנה, שרובן עברו עלינו תחת ממשלות ליכוד, אותו ליכוד שנשבע לשפר את מעמדם ואת מצבם של המקופחים.

כשבוחנים את הפערים בין אשכנזים למזרחים בישראל, נכון להיום, מגלים הבדל של 45% במטופלים ברווחה לרעת המזרחים ופערי שכר בולטים של עד 3,000 ש"ח בממוצע בין אשכנזים למזרחים. כשמכניסים לתמונה את המגזר הערבי, את החרדים והאתיופים, הפערים כמובן הולכים ומתעמקים, כפי שהזהיר ארגון ה-OECD בדו"ח האחרון על ישראל, שהציב אותה כאחת המדינות הפחות שיוויוניות ברשימה וששיעור העניים בה הוא מהגבוהים. אבל כאשר האג'נדה של נתניהו ורגב של שיסוי החברה הישראלית, שמאל וימין, מזרחים ואשכנזים קוצרת כל כך הרבה תוצאות בסקרים ובקלפי, למה שהם יתאמצו לרפא את התחלואים בשטח?

אפרופו ריפוי תחלואים, קחו לדוגמה את תחום שירותי הבריאות. כמו בתחומים אחרים, גם כיום, 70 שנה לאחר קום המדינה, האפלייה בין מרכז לפריפריה עוד לא ממש הגיעה לראש סדר העדיפויות של ממשלת ישראל. במדינה שגם ככה קורסת תחת מערכת בריאות במצב קשה, מחוזות הצפון והדרום סובלים ממחסור חמור במיוחד של רופאים – 2.2 רופאים לאלף נפש בצפון ו-2.5 בדרום, לעומת 4.9 בתל אביב; תוחלת החיים בפריפריה נמוכה משמעותית מאשר במרכז הארץ ושיעור תמותת התינוקות בה גבוה עד כמעט פי שניים; מספר המיטות הפנויות נמוך יותר והתורים ארוכים הרבה יותר, ותקציבי עתק המופנים לבריאות פריפריה נעלמים באורח פלא. גם בחינוך, ממשלת ישראל ממשיכה להנציח את הפערים בין פריפריה למרכז – ברמת המורים, בנתוני בחינות המיצ"ב, בזכאות לבגרות ובהשכלה הגבוהה. אבל אין ספק ששינוי שמו של בית החולים יוספטל יפתור את כל הבעיות הללו.

יוצרי "סאלח" אמרו כי התקווה לצמצום הפערים אחרי מהפך 1977 התבדתה כשהתברר שלממשלת הליכוד יש תוכניות אחרות והן נמצאות מעבר לקו הירוק. קשה לומר שמשהו השתנה מאז: דו"ח מרכז אדווה מיוני 2017 מראה כי בשנת 2015, התקציב לנפש בהתנחלויות היה 2,432 ש"ח, לעומת 1,432 ש"ח בעיירות הפיתוח ו-908 ש"ח ביישובים הערביים – פער של בין 1,000 ל-1,500 שקלים. לפחות בדבר אחד ממשלות הליכוד שומרות על עקביות: טיפוח ההתנחלויות והמשך הזנחת השכבות החלשות.

אז איך ייתכן שגם תחת שלטון הליכוד, המפלגה שמתיימרת יותר מכל לייצג את העם, הפערים נשמרו? סקירה קצרה של דעותיו והתבטאויותיו של העומד בראשה עשויה לשפוך קצת אור על ההסברים לאפליה שמסרבת להיעלם. "החיילים המרוקאים והתימנים של חטיבת גולני הם בסדר, כל עוד יש להם מפקדים לבנים". על הדברים המזעזעים האלה לא חתום גיורא יוספטל ולא חיים שיבא. הדובר הוא ראש ממשלת ישראל ויו"ר מפלגת הליכוד, בנימין נתניהו. הדברים נאמרו בשיחות משנת 1977 ופורסמו לפני כחודש על ידי פרשן וואלה! אמיר אורן. אז נכון, על שם ביבי עוד לא קראו רחוב שאפשר לבטל (למרות ששדה התעופה בדימונה כבר הובטח לו), ולמרות זאת ניתן לומר שלראש הממשלה יש השפעה מסוימת על חיי האזרחים, לא פחות ממפא"יניקים מתים.

האם מישהו באמת מופתע מאמירה זו של ביבי? זה אותו האיש שאמר במרץ 2017 "קפץ לי הגן המזרחי" לשר האוצר משה כחלון, לאחר שהפר סיכום שחתם עליו עם שר האוצר. מזרחים, לפי נתניהו, הם לא רק חיילים גרועים, אלא גם שקרנים שלא מסוגלים לעמוד בהתחייבויות. "את קולות המצביעים המזרחיים אתה לא תקבל אף פעם, רק אני יודע להביא אותם. אני יודע את מי הם שונאים: הם שונאים את הערבים. ואני יודע להביא להם את הסחורה", אמר נתניהו בשיחה נוספת עם משה כחלון – כי מבחינתו המזרחים הם לא יותר מעדר של שוטים שרוקדים לפי החליל הגזעני שלו.

לקריאת דברי נתניהו על חיילי גולני: http://bit.ly/2ox3vAt

לקריאה נוספת על תוחלת החיים במרכז לעומת הפריפריה: https://bit.ly/2pIPMrJ

על פערי השכר: https://bit.ly/2IQvnsl

על הפערים ברווחה: https://bit.ly/2IO2rRS

לדו"ח מרכז אדווה על מחיר הכיבוש: https://bit.ly/2pI0sGa