אפס בדיור


עם פרוץ המחאה החברתית הציג נתניהו את התשובה שלו למצוקת הדיור בישראל – חוק הווד"לים המפורסם. היום, שנה וחצי אחרי, מתברר גודל הכישלון: תוספת של אלפי דירות לעשירים, אפס דירות לדיור בר-השגה

בשבוע שעבר ניתנו אישורי בנייה מזורזים ל-3,000 יחידות דיור בשטחים. זהו עיתוי מתאים במיוחד לבחינת ההבטחות של ממשלת נתניהו בכל הקשור לפתרון מצוקת הדיור בתוך תחומי הקו הירוק.

ביולי 2011, עם הקמת מאהלי המחאה בכל עיר בארץ, הודיע נתניהו למפגינים שזהו, אפשר לחזור הביתה – הוא כבר ידאג למצוקת הדיור במדינה. בליכוד הבינו שאם לא יציגו בפני הציבור תוכנית דיור חדשה, יספגו נזק תדמיתי חסר תקדים שעלול לעלות להם בשלטון. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, הזהיר: "אם לא נגיע לבחירות עם מחירי דיור יורדים, נמצא את עצמנו יורדים מהשלטון".

ואז שלף נתניהו את הפתרון שלו למשבר: ועדות דיור לאומיות, או בקיצור – וד"לים.

הרעיון מאחורי תוכנית החירום היה להסיר כמה שיותר חסמי תכנון ולהתחיל לבנות בכמויות גדולות – ללא פיקוח, ומהר. נתניהו כינה את חוק הווד"לים בגאווה "סופרטאנקר", והסביר שבזכותו ייבנו ברחבי הארץ עשרות אלפי דירות. במלים אחרות: ראש הממשלה – תקוע בקונספציות כלכליות שהתיישנו כבר באייטיז – סמך כהרגלו על השוּק שיעשה את שלו, אם רק ייתן לו להשתולל עוד קצת.

חוק הווד"לים מאפשר הקמת ועדות דיור לאומיות, שפועלות כוועדות משנה של ועדות התכנון המחוזיות ועוסקות אך ורק בתוכניות בנייה ומגורים. כדי לקרוץ לציבור המפגינים שוּנה נוסח החוק המקורי, והעניק לוועדות סמכויות נרחבות ותקדימיות, כמו היכולת להכריח את היזם לכלול בפרויקט דירות להשכרה במחיר מוזל לזכאים.

הוועדות האלה, שנועדו לאשר במהירות פרויקטים לצעירים ולמשפחות קטנות, פועלות כבר 15 חודשים, בלי שאף אחד ממש עוקב אחרי מה שהן עושות. הגיע הזמן לסיכום ביניים של הפעילות שלהן. והרי התוצאות:

מתוך 6,995 דירות שהוגשו להפקדה על-ידי הוועדות לדיור לאומי:

• 0 הן דירות המיועדות לדיור בר-השגה (0%)

• 426 בלבד הוגדרו כ"קטנות" (6%)

• 177 בלבד הוגדרו כדירות המיועדות להשכרה (2.5%)

בקיצור – כישלון. הנתונים מלמדים כי בישראל ממשיכים לבנות דירות שלא מתאימות לצרכים של רוב האזרחים. הוועדות המזורזות התבררו, כצפוי, כעוד אמצעי של בעלי אינטרסים להסיר את הפיקוח מעל תהליכי התכנון במדינה.

בשבוע שעבר עתרה הקואליציה לדיור בר-השגה לבית המשפטי המחוזי בירושלים, כדי להכריח את הוועדות למלא את הייעוד המקורי שלהן. המדינה, מצדה, הסבירה שכדי לממש את הסמכויות שניתנו לוועדות, יש צורך בחוק נוסף. הטענה הזאת חושפת, שוב, שחוק הווד"לים לא היה אלא מעשה יח"צני, ריק מתוכן, שנועד להרגיע את הציבור הישראלי ותו לא.

המציאות מוכיחה את הטענה שהשמיעו פעילי המחאה וארגונים חברתיים כבר בקיץ הקודם: כל עוד לא ייקבע מפורשות בחוק מהו אחוז הדיור בר-השגה שישולב בכל פרויקט חדש – כנהוג ברוב מדינות המערב – ימשיכו לבנות מעל הראש שלנו עוד ועוד דיור לעשירים בלבד.