פשע זה כאן


שעות ספורות אחרי שחצי מיליון ישראלים יצאו לרחובות לדרוש צדק חברתי, החליטה המועצה המקומית אפרת לשחק בכספי מעמד הביניים - ולהעבירם מאחורי גבו של הציבור לטובת קמפיינים פוליטיים של הימין. ככל הנראה, היא ממש לא לבד. מחקר חדש של מכון מולד מגלה: כך הפכו הרשויות המקומיות בשטחים לצינור העברה של כספי ציבור בגובה עשרות מיליוני שקלים בין ממשלת ישראל לעמותה הפרטית של מפעל ההתנחלויות

לצפייה בחשיפת התחקיר ב"אולפן שישי" לחצו כאן

פרשת יש"ע גייט: איך גזלו מכם את כספי המסים שלכם ב-5 נקודות קצרות

• ממשלת ישראל העבירה מדי שנה בארבע השנים האחרונות סכום כסף בגובה 36-40 מיליון שקל לרשויות המקומיות בשטחים תחת השם "מענק ביטחוני לאור הקפאת הבנייה". בסך הכל הועברו 148 מיליון שקל במענקי הקפאה. על-פי הגרסה הרשמית, מענק זה נועד לפצות את הרשויות המקומיות מעבר לקו הירוק על ארנונה שלא נגבתה מבתים שלא נבנו כתוצאה מהקפאת הבנייה ב-2009. הקריטריונים המדויקים לחלוקת המענק אינם חשופים לציבור, אבל ידוע כי קיים בהם מרכיב ביטחוני. 

• מהראיות שבידינו עולה כי חלק ניכר מהכסף (כ-80%) הזה לא נשאר אצל הרשויות המקומיות - לא ממלא פערים תקציביים שנוצרו בגלל הקפאת הבנייה וגם לא משמש למטרות ביטחוניות כלשהן. תחת זאת, מועברים מענקים נדיבים אלו, הממומנים מכספי ציבור, לטובת תקציבי הפרסום של עמותת ימין פרטית - מועצת יש"ע. הרשויות המקומיות עצמן משמשות צינור להעברת סכומי העתק הללו.

• לעסקה החשאית שותפים לכאורה שלושה צדדים: גורמים ממשלתיים, מועצת יש"ע וחלק מהרשויות המקומיות ביהודה ושומרון. תמורת השירות שמספקות הרשויות המקומיות הן זוכות להשאיר אצלן כ-20% מסכום המענק - מעין "אגרת צינור" שמעוררת אצלן מלכתחילה את המוטיבציה לשמש כתחנת מעבר לכספים ציבוריים מהממשלה לעמותה פרטית. רשות שלא מסכימה להפר את החוק ולהעביר את הסכום למועצת יש"ע, אינה זכאית לקבל אותו כלל בשנים הבאות.

• הרשויות המקומיות מקבלות סכום גדול של כסף ציבורי שמיועד לשימוש ספציפי (פיצוי על הקפאה / צורכי ביטחון), אבל אז מעבירות אותו הלאה כדי שישמש לתעמולה פוליטית. לא זאת בלבד שכסף ייעודי משמש לצורכי תעמולה פוליטית, אלא שלרשויות מקומיות אסור בכלל להעביר כספי ציבור למועצת יש"ע. שופטי בג"ץ קבעו ב-2006 כי לרשויות מותר להעביר למועצת יש"ע אך ורק כספים שמקורם בתושבים עצמם, כמו ארנונה - וגם זאת תחת תנאים מחמירים ביותר, שאינם מתקיימים במקרה זה.

• הפרשה כולה מתרחשת על רקע הפגנות הענק של קיץ 2011. המקרה המתואר הוא דוגמה מצוינת ומקוממת לאופן שבו צברו נציגי המתנחלים השפעה עצומה על המערכת הפוליטית ולדרכי הפעולה שבזכותן הם מצליחים לקיים את מפעל ההתנחלויות; דרכי פעולה שיסודן במרמה וניצול ציני של כספי ציבור. ניתן רק לשער כי זה קצה-קצהו של הקרחון, וכי גורלם של שאר המענקים המסתוריים שמוזרמים לשטחים כבר שנים אינו שונה מגורלו של מענק ההקפאה. 

למחקר המלא באתר של מכון מולד לחצו כאן



רקע: מה עשו עם הכסף שלכם בזמן שהפגנתם

יום ראשון, ה-4 בספטמבר, 2011. הימים הם ימי הרתיחה של המחאה החברתית. כמדי מוצ"ש באותו קיץ לוהט יוצאים מאות אלפי ישראלים להפגין ברחובות הערים. בזמן שראש המועצה המקומית אפרת, עודד רביבי, ושבעת חברי המועצה מתחילים את הישיבה החודשית שלהם, עוסקת התקשורת הישראלית בהרחבה בחצי מיליון האזרחים הישראלים שגדשו רק לפני שעות אחדות את כיכר המדינה בתל-אביב ודרשו מהממשלה - באירוע שזכה לכינוי "הפגנת המיליון" - לחולל תפנית היסטורית בסדר העדיפויות הלאומי.

רביבי, ראש המועצה המקומית, הוא תומך מוצהר של נתניהו, חבר מרכז ליכוד ומתנגד חריף של המחאה החברתית. כבר בשבוע השני למחאה פרסם טור ב-ynet שבו קבע: "הטכניקה של שימוש במצוקות חברתיות להפלת נתניהו כבר נוסתה בהצלחה בעבר. את מה שלא עשו הבחירות, יעשו האנרכיסטים. היום הם ברוטשילד, מחר בבילעין... הם הרימו מחאה שהמטרה האמיתית והסמויה שלה היא פוּטש להפלתו, מאחורי מסר ערמומי - בעיית מחירי הנדל"ן, המשותפת לכל אזרחי המדינה".

רביבי וחבריו יכולים היו ללמד את אותם מוחים תמימים שיעור מאלף בשליטה על כספי ציבור. הפרוטוקול המתעד את אותה ישיבה מספק הצצה נדירה לאופן שבו המועצות המקומיות בשטחים משחקות בכספי המסים של אותו מעמד ביניים שיצא בהמוניו לרחובות. בשעה שבתוך גבולות ישראל דורשים צדק חברתי, מוחים על מצוקת הדיור ושואלים איפה הכסף - מהצד השני של הקו הירוק מזלזלים בחוק, מנצלים את מצוקת הדיור להגדלת תקציבים ואז מזרימים את כספי המסים של הציבור הישראלי לעמותות פוליטיות פרטיות.

מנגנון הצללים המתוחכם שנחשף כאן פועל כבר שנים מאחורי גבם של אזרחי ישראל. מטרתו פשוטה: להזרים כמה שיותר כספי מסים אל רשויות מקומיות מעבר לקו הירוק תוך משיכת כמה שפחות תשומת לב ציבורית. בזכות שיטות ההטעיה והרמייה שחלקן יפורטו בהמשך מצליחה מועצת יש"ע - בסיוע שותפיה הנאמנים בתוך הממשלה - לקיים את מפעל ההתנחלויות. המסמך שלפניך מתבסס על פרוטוקול ישיבת המועצה המקומית וכן על נתונים כספיים שהצלחנו לאסוף, למרות מאמצי ערפול והסתרה מצד הרשויות המקומיות בשטחים באשר להתנהלותן התקציבית.

בלב העיסקה: כספי מענק ההקפאה

ממשלת ישראל מעבירה למועצות האזוריות בשטחים שלל מענקים כספיים נדיבים שתכליתם אינה ברורה. כך, לדוגמה: מענק התיישבות צעירה, מענק אוסלו, מענק ביטחוני, מענק מיוחד, מענק שר הפנים ועוד. הקריטריונים למתן מענקים אלו אינם שקופים ונשמרים הרחק מעין הציבור. מבקר המדינה כבר התריע בעבר על כך שלא קיים כל מנגנון פיקוח המברר מה הצורך במענקים אלו וכיצד הם מנוצלים.

אחד המענקים הללו נקרא "מענק ביטחוני לאור הקפאת הבנייה". המענק הוא תוצאה של לחץ ממוקד שהפעילו נציגי המתנחלים על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסוף 2009.

המענק ניתן לראשונה ב-2010 על-מנת לפצות רשויות בשטחים על הקפאת הבנייה ב-2009 שנמשכה, כזכור, עשרה חודשים. על-פי הגרסה הרשמית, הסכום נועד לפצות את הרשויות המקומיות על ההקפאה - בנוסף לפיצויים הפרטניים שניתנו לתושבים שנפגעו באופן אישי.

כך הוסבר בזמנו הצורך במענק: "בעקבות הירידה במספר יחידות הדיור הנבנות ביהודה ושומרון, חלה ירידה בגבייה של אגרות בנייה ואגרות מוסדות ציבור וכן בהכנסות ממכירת קרקעות ומארנונה. אובדן ההכנסות מסתכם בעשרות מיליוני שקלים בשנה". ראשי הרשויות המקומיות נימקו: "הממשלה אומרת 'אל תבנה', ולכן היא צריכה לפצות'".

זה המקום לשאול: מתי בפעם האחרונה פיצתה הממשלה את האזרחים על מצוקת הדיור הקשה שממנה הם סובלים? למה מועצות מקומיות בשטחים זכאיות לפיצוי כספי גבוה על ארנונה תיאורטית שהייתה נגבית ביום מן הימים מבניינים דמיוניים, אילו אפשרה הממשלה את בנייתם? ואם כבר מפצים, מדוע לא מקבלות כל העיריות בארץ כספים על חסמי הבנייה השונים בתחומן, שנובעים מהפקרות ממשלתית ארוכת שנים?

כך או כך, המענק האבסורדי אושר. בדיונים לקביעת הקריטריונים השתתפו שר הפנים דאז, אלי ישי, גורמים מקצועיים ממשרד הפנים וממשרד האוצר, ח"כ אורי אריאל וכן נציגי ההתנחלויות. כדי להגן על המענק המשונה מפני ביקורת ציבורית, הוא רוּפד מכל עבר בנימוקים ביטחוניים בעלי מידת רלוונטיות קלושה. הקריטריונים שנקבעו: דרגת האיום הביטחוני על היישוב, דרגת הנגישות הפיזית ליישוב, מרחק מהקו הירוק וגודל האוכלוסייה.

בכתבה שפורסמה ב"מעריב" ב-2010 צוין כי: "כל הניסיונות להתכנס לרשימת קריטריונים שתכלול גם אומדנים של הנזק שסבל היישוב בפועל נכשלו... בסופו של דבר, הוחלט ללכת על קריטריונים שאינם קשורים להקפאה עצמה אלא לענייני ביטחון, ולכן ייקרא המענק 'מענק ביטחון'". עוד מדווחת הכתבה כי "הקריטריונים הללו מקובלים גם על משרד ראש הממשלה ובקרוב יוציא מזכיר הממשלה, צבי האוזר, מכתב רשמי שיאשר את תחילת חלוקת הכספים".

ואכן, כך קרה - אלא שהמענקים לא נפסקו באותה שנה. הטראומה שחוו הרשויות המקומיות בעקבות ההקפאה נפרסה לתשלומים: מאז 2010 הן מקבלות מדי שנה את המענק כפיצוי על אותם בתים תיאורטיים שלא נבנו במהלך 2009. הסכום מועבר ממשרד הפנים לרשויות באמצעות ועדת הכספים של הכנסת, כלומר, במסגרת חוץ-תקציבית. ההעברה האחרונה אושרה ב-13.11.13 בתום ישיבה סוערת בוועדה.

פירוט מענקי ההקפאה עד היום: 

- 2010: 40 מיליון

- 2011: 36 מיליון

- 2012: 36 מיליון

- 2013: 36 מיליון שקל

סה"כ: 148 מיליון שקל

פרוטוקול שמתחיל ב"שנסגור את ההקלטה?" ומסתיים בדיל סודי על חשבונכם

את סוגיית מענק ההקפאה מעלה גזבר ומנכ"ל המועצה המקומית, שרון הורוביץ, כבר בפתח הישיבה החודשית. מדבריו עולה כי הוא מבין היטב את רגישות הדברים שעתידים להיאמר בחדר בדקות הקרובות.

שרון הורוביץ: כפי שהיה שנה שעברה, גם השנה הצלחנו בעזרה של חברי הכנסת לקבל סכום כסף מיוחד שמשמעותו, לא הרשמית, אבל השם האמיתי שלו זה הפיצוי על הנושא של ההקפאה. שנסגור את ההקלטה עכשיו?

עודד רביבי: לא.

לאחר שהוא מקבל את אישורו של ראש המועצה, ממשיך הגזבר וחושף את התנאים לקבלת מענק ההקפאה השני שעמד על 36 מיליון שקל בסך הכל וחולק בין המועצות בשטחים.

שרון הורוביץ: אנחנו רוצים לנצל את הסכום הזה, כמו שנה שעברה, 80% ממנו. אנחנו קיבלנו כ-1.2 מיליון שקל, קצת יותר, השנה. שנה שעברה שילמנו 80%, וככה גם השנה. 80% מהסכום אנחנו מייעדים לפעולות הסברה, גם של אפרת ובעיקר כלליות של חיזוק ההתיישבות וחיזוק אחיזתנו בקרקע, גם פה ובכל יהודה ושומרון. אבל כמובן, מה שמעניין אותנו והדבר היחיד שנותר לנו לטפל בו, כל דבר שיש בו השלכות לאפרת. גם ה-20% שנשאר לנו זה סכום כסף מכובד שלא נלקח בחשבון.

בשלב זה מתעוררת אי-הבנה בקרב הנוכחים: אם מענק ההקפאה מיועד לפצות את המועצה המקומית, מדוע 80% ממנו מועברים הלאה לגוף אחר? בתגובה חושף רביבי את הדיל שנרקם בין גורמים ממשלתיים לבין מועצת יש"ע, שלפיו משמשות הרשויות המקומיות צינור להעברת כספים המיועדים בכלל לצורכי פיצויים או לצורכי ביטחון.

דובר (לא ברור אם מדובר בדובר המועצה או בדובר אנונימי): זה מובנה לך 80-20? זה חלק מההגדרה? זה מה שאמרו לך?

עודד רביבי: זאת הדרישה. זה הדפוס פעולה המקובל. רשויות שלא משתפות פעולה לא מקבלות גם את ה-80%.

דובר: משתפות עם מועצת יש"ע הכוונה?

עודד רביבי: כן. השאלה זה אם אנחנו ---

דובר: 80 נשאר או 20 נשאר?

עודד רביבי: נשאר 20. אם לא ---

חבר המועצה יחיאל בן-אליהו: פעם שעברה אמרתם שזה חד-פעמי 80 ו-20, זה יילך ויירד.

עודד רביבי: פעם שעברה אמנו שזה חד-פעמי, כי זה היה סכום שהגיע פעם ראשונה.

יחיאל בן-אליהו: השנה כבר אין הקפאה באופן רשמי.

עודד רביבי: השנה הגיע הסכום, בלי שהוא היה מתוכנן, זה מעבר למענק הביטחוני, שהוא מגיע ומופיע בתקציב, זה סכום נוסף שהגיע במהלך השנה שלא היה מתוכנן. על סמך ההצלחה של השנה שעברה, הצליחו גם השנה, ביקשו את אותו מפתח. בסופו של דבר, הוא מממן את הפעילות.

מהי אותה "פעילות" שעליה מדבר רביבי? השאלה הזאת מטרידה גם את חברי המועצה הנוכחים בחדר. הגזבר הורוביץ ממהר להרגיע את הספקנים ומבטיח שהכסף לא יועבר למשכורות המשולמות על-ידי מועצת יש"ע (שהעומד בראשה משתכר, אגב, 27 אלף שקל בחודש) אלא למטרות תעמולה.

משה כהן: איזו פעילות? זה הולך למשכורות.

שרון הורוביץ: זה לא הולך. אנחנו לא משלמים למועצת יש"ע עבור זה. הדבר הזה יהיה עבור חוזה של חברות הסברה. מה שעוזרים למועצת יש"ע, יש לנו מתקציב המועצה, זה דמי חבר מוניציפאליים.

ואז עולה השאלה אילו מועצות נוספות לוקחות חלק בדיל הזה. בשלב זה מגלה רביבי מהן הסנקציות המוטלות על מי שמסרב לשמש כצינור הזרמת כספים למועצת יש"ע.

דובר: כל היישובים קיבלו את זה - across the board?

שרון הורוביץ: לא, לא, מה פתאום? תחשבו שמעלה אדומים הגדולה מקבלת פחות מחצי מאיתנו. 400 ומשהו אלף שקל. גוש עציון קיבלה יותר.

עודד רביבי: זה הולך לפי מפתח בין מועצות אזוריות למועצות מקומיות, לפי מספר תושבים ובסופו של דבר, יש מועצות שלא מופיעות ברשימה. אני בכוונה לא רוצה להרחיב, כי לא משתפים פעולה.

דובר: מי שלא משתף פעולה לא ברשימה?

שרון הורוביץ: לא ברשימה בצורה ---

את דברי הגזבר קוטע חבר המועצה מנחם שפיץ, שמנסה להבין אם לא ניתן להשאיר חלק גדול יותר מהסכום בקופת המועצה. רביבי מבהיר כי כל סטייה מתנאי העיסקה תוביל לסנקציות מצד הממשלה שפירושן אי-קבלת המענק בעתיד.

מנחם שפיץ: יש דרך איכשהו בכל זאת למקסם את זה קצת?

עודד רביבי: לא. כי אנחנו בעצם לא נמצאים, אנחנו לא נמצאים בנקודת המפגש של התחלת תרשים הזרימה של הכסף. אם הייתי נמצא שם, אז הייתי יכול לנסות לעשות מעקף. מאחר שאני לא שם והכסף מגיע אך ורק מסיבה שמי שנמצא שם, שהוא מביא אותו, אז אני נתון לחסדיו. אם אני משתף איתו פעולה אני מקבל, לא משתף איתו פעולה - פעם הבאה הוא ישתמש בצינורות אחרים.

שרון הורוביץ: אנחנו יכולים להשתמש בדברים מסוימים שעשינו, שלא היו ---

מנחם שפיץ: כלומר, אתה יכול להשאיר את ה-80 ---

שרון הורוביץ: ולהגיד שלום.

מנחם שפיץ: בתוך מגמה שבחמש השנים הקרובות לא נקבל ממנו את הצינור.

המליאה עוברת להצבעה - ומאשרת את ההצעה ברוב גדול. אלא שחלק מחברי המועצה לא מוכנים כי הכסף יועבר בלי ששמותיהם יירשמו בפרוטוקול כמתנגדים.

עודד רביבי: מי בעד? מי מתנגד? תודה רבה.

שרון הורוביץ: כמובן שכל העברת הכסף תגובה בחוזה של עורך דין, לא סתם.

חבר המועצה ז'ק לביא: אמרתי את זה בפעם הקודמת, אין בפרוטוקול מי בעד מי נגד.

עודד רביבי: אתה צודק.

עוזרת ראש המועצה, קרן קלסטר: שהוא יקריא את השמות.

עודד רביבי: כן, אבל הוא לא רשם עכשיו מי הצביע בעד.

ז'ק לביא: בפרוטוקול לא מופיע מי בעד ומי נגד.

עודד רביבי: את צריכה לרשום שמות - מי הצביע בעד ומי נגד, בסדר?

דובר: יש לך את הרשימה של האנשים.

עודד רביבי: אבל הוא לא רואה.

דובר: מה הסיכוי שזה ימשיך?

עודד רביבי: לא יודעים. סומכים על הנס. כל שנה זה מחדש. אז בואו תעשו רק הצבעה עוד פעם, לגבי המועצה הדתית כולם הצביעו בעד?

קרן קלסטר: כן.

חבר המועצה משה כהן, היחיד שהצביע נגד, מתרעם על כך שמועצת אפרת מעבירה מענק ממשלתי לעמותה פרטית על-מנת לשלם משכורות לעובדיה. ראש המועצה והדובר מנסים לשכנע את כהן שלא כך הדבר, אבל לא מוכנים להרחיב בפני המליאה.

עודד רביבי: ולגבי קידום הסברה וקידום התיישבות - כולם הצביעו בעד, למעט משה כהן שהתנגד.

יחיאל בן-אליהו: אנחנו נמנענו.

עודד רביבי: ורות ויחיאל נמנעו.

דובר: למה?

עודד רביבי: כי היום היא יושבת ליד יחיאל.

משה כהן: תסבירו.

עודד רביבי: אני אסביר לך אחר כך.

משה כהן: מה זה עושה?

שרון הורוביץ: זה לא עושה שום דבר, אבל אם אתה רוצה לקבל את זה עוד פעם, אז אתה צריך לשחק את המשחק.

משה כהן: אני לא אקח 20 ו-80 למשכורות.

דובר: זה 300 אלף. אל תיקח, לא תעשה מזה שום דבר.

מה מספרים הדו"חות הכספיים?

הרשויות המקומיות בשטחים מחויבות על-פי חוק לפרט את רשימת התמיכות שהעניקו לגופים חיצוניים. והנה, אצל שבע מהן אכן מצאנו בפירוט התמיכות סעיף הנקרא תמיכה במועצת יש"ע או עידוד האכלוס ביש"ע. השאר - או שלא העבירו כספים למועצת יש"ע או שלא ראו לנכון לדווח על כך.

במקביל, בדו"חות הכספיים של מועצת יש"ע גילינו מגמה מעניינת מאוד. כשבוחנים את הכנסות העמותה, מגלים כי היא מורכבת משתי קטגוריות: השתתפויות - כסף שמגיע אל מועצת יש"ע מגורמים ציבוריים, וכן תרומות - כסף המגיע ממקורות פרטיים.

מ-2009 ואילך נרשמה קפיצה דרמטית בתקציב שמקורו בכסף ציבורי: מ-5,702,570 שקל ב-2009 ל-8,665,760 שקל ב-2010 ול-12,534,270 שקל ב-2011. כלומר, יותר מפי שניים תוך שנתיים. היקף התרומות הפרטיות, לעומת זאת, לא השתנה משמעותית באותן שנים. כזכור, 2010 - שנת הקפיצה התקציבית הדרמטית - הייתה השנה הראשונה שבה ניתן מענק ההקפאה.

ככלל, ניתן להבחין כי חלק הארי של תקציב מועצת יש"ע מקורו בכספים הציבוריים המוזרמים אליה מהרשויות המקומיות. כך, למשל, ב-2011 התקציב הכולל של העמותה עמד על 14.5 מיליון שקל - 12.5 מיליון ממנו (86%) הגיע מהרשויות.

אפשר לזהות קפיצה דומה בהיקף הזרמת הכספים מהרשויות לעמותה בדיווחים הכספיים של המועצות שבחרו לחשוף את היקף התמיכה שלהן במועצת יש"ע. שוב: פרט למועצה האזורית גוש עציון, נרשמה עלייה ניכרת בסכום שהעבירו כל המועצות בין 2009 ל-2010 ואילך.

אגב, מטריד מאוד לציין כי בדו"ח הכספי של המועצה המקומית אפרת אין כל אזכור להעברה הכספית שזוכה לאישור בפרוטוקול. לעומת זאת, בדו"ח של מועצת יש"ע מ-2011 דווקא כן מוזכרת ההעברה הזאת, שמשום מה מצאה את עצמה מחוץ לדיווח הרשמי של המועצה המקומית.

בג"ץ קובע: העברת כספים לקמפיינים הפוליטיים של המתנחלים - לא מכספי הציבור הישראלי

המועצות המקומיות מקבלות מדי שנה מענק נדיב מאוד מהמדינה, שאמור לפצות אותן על נזקי תקופת ההקפאה ב-2009. כאמור, הכסף הזה אמור להציל את הרשויות הללו מפני קריסה בגלל "אובדן הכנסות". פרט לכך, הוא גם אמור לענות על צרכים ביטחוניים כלשהם, שכן אחד הקריטריונים כביכול להענקתו הוא מידת הסיכון הביטחוני השורר במועצה.

מן הסתם, העברת כספי הציבור הללו למימון התעמולה הפוליטית של מועצת יש"ע לא עולה בקנה אחד עם אף אחת מהמטרות שלשמן הועבר הסכום. מהפרוטוקול עולה כי העיסקה המפוקפקת, שלפיה ישמשו המועצות צינור המקשר בין משרד הפנים לבין מועצת יש"ע, הייתה ידועה ומוסכמת גם על גורמים ממשלתיים.

פרט למעילה זו באמון הציבור ולניצול ציני של צרכים ביטחוניים, עולה לפנינו בעיה חמורה נוספת: לרשות המקומיות ביהודה ושומרון אסור בכלל להעביר למועצת יש"ע כספי ציבור. לפי פסיקת בג"ץ מ-2006, מותר לרשויות לתמוך במועצת יש"ע אך ורק באמצעות כספים שמקורם ב"מימון עצמי", קרי, כספי ארנונה המגיעים מתושבי המועצה בלבד.

נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק: "הכספים שיוכלו לשמש למאבק ציבורי במדיניות ממשלה יהיו רק ממקורות מימון עצמיים של הרשות".

השופט אליקים רובינשטיין: "הכספים שיוכלו לשמש למטרות המאבק הציבורי בהחלטת ממשלה הקשורה לעתיד יישובים יהיו רק מאלה הבאים מציבור תושבי הרשות, מתשלומי הארנונה, ולא מכספי הממשלה".

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין: "שני טעמים הם להבחנה שבין כספי תמיכה לבין כספי ארנונה: אחד, תמיכה שמעניקה המדינה לרשות מקומית - ייעודה הוא להיות לעזר לרשות במתן שירותים מוניציפאליים יומיומיים ראויים לתושביה. כספי המדינה הם אפוא כספים 'ייעודיים', והרשות כמו מחזיקה בהם בנאמנות שייעודה הוא הענקת שירותים מוניציפאליים יומיומיים לתושבים. בדרכה שהיא הולכת בה, אפוא, עושה הרשות המקומית בכספי התמיכה שימוש שלא הותר לה מעיקרם של דברים. שניים, כאמור, העניקה המדינה לרשות המקומית מענקי תמיכה לייעוד מסוים, והנה באה הרשות, הופכת את פניה, ולוחמת היא במדינה בעזרת אותה תמיכה שהמדינה העניקה לה. אלא שלא נקבל כי הרשות המקומית תעשה שימוש בכספי תמיכה שהעניקה לה המדינה כדי ללחום בתוכנית שיזמה המדינה. לא יוּתר לו לאדם להכות את היד שהושיטה לו עזרה".

כך או כך, בפרשה הנוכחית שאלת הקיזוז וההבחנה בין כסף לכסף כלל לא רלוונטית, שהרי מדובר באופן מובהק בכספי מענק של המדינה. כספים אלה אסור שיועברו למטרות פוליטיות מלכתחילה.