אין זו אגדה


שר האוצר מתעקש שהוא לא מעביר תקציבים עודפים ומתנות פוליטיות להתנחלויות. הוא אפילו מכנה את הטענה הזאת "אגדה". ובכן, אם תבדקו - אין זו אגדה

"התקציבים הגבוהים להתנחלויות - אגדות. רוב תקציב החטיבה להתיישבות עובר לגליל ולנגב... בהתנחלויות יושבים אזרחים. למתנחלים אין קרניים. אם הם זקוקים לפעוטון, יש לבנות להם פעוטון" - שר האוצר, יאיר לפיד, יום שישי האחרון

אז שר האוצר של מעמד הביניים טוען שהוא לא מעביר תקציבים עודפים ומתנות פוליטיות להתנחלויות. הוא אפילו מכנה את השמועה הזאת "אגדה". ובכן, אם תבדקו - אין זו אגדה. זו לגמרי מציאות.

טענה 1: אין תקצוב עודף להתנחלויות. במציאות: יותר מחצי מיליארד תקצוב עודף בחצי שנה

הרשויות המקומיות מעבר לקו הירוק מקבלות תקצוב שוטף דרך תקציב המדינה, בדיוק כמו כל רשות אחרת במדינת ישראל. אלא שבניגוד לרשויות שנמצאות בתוך גבולות המדינה, הן גם זוכות לאספקה בלתי-פוסקת של תקצוב עודף ומתנות פוליטיות מממשלת ישראל. ההטבות הללו - שבכל מקום אחר בארץ אפשר היה רק לחלום עליהן - מוזרמות לשטחים דרך גוף בלתי-מפוקח ובלתי-שקוף בשם החטיבה להתיישבות. כל הכסף שמוזרם לחטיבה הוא כסף ציבורי - כלומר, כספי המסים שלכם - אבל מכיוון שהיא משויכת ארגונית להסתדרות הציונית העולמית, חוק חופש המידע פשוט לא חל עליה.

במקור, כדי שלא תתעצבנו, תקציב החטיבה בתחילת השנה עמד על 58 מיליון שקל בלבד. אלא שמיד אחרי אישור התקציב החל לפיד לבקש מוועדת הכספים של הכנסת להזרים לחטיבה עוד ועוד כספים.

- אוגוסט - 58 מיליון שקל

- אוקטובר - 191 מיליון שקל

- נובמבר - 523 מיליון שקל

- דצמבר - 614 מיליון שקל

כלומר, אחרי חצי שנה גדל תקציב החטיבה להתיישבות פי יותר מעשרה. חוץ מזה, חילק לפיד לרשויות המקומיות בשטחים כל מיני סוכריות תקציביות שמנמנות. כך, למשל: פיצוי בגין הקפאת בנייה שהחלה והסתיימה כבר ב-2009, מענק מיוחד בגובה 60 מיליון שקל - לא ממש ברור לכבוד מה, שני מיליון שקל ליישוב היהודי בחברון ועוד ועוד. כפי שכבר ציין מבקר המדינה בעבר, המדינה לא מבצעת שום מעקב אחר המענקים המיוחדים שמגיעים לשטחים ואין ממש קשר בין הכותרת שלהם לבין המטרות שהם משמשים בפועל.

טענה 2: רוב תקציב החטיבה להתיישבות מגיע לגליל ולנגב. במציאות: רוב התקציב מגיע להתנחלויות ולמאחזים בלתי-חוקיים

בדיקה של תקציב החטיבה להתיישבות בחמש השנים האחרונות מלמדת כי רוב התקציב שלה מגיע דווקא לשטחים - ועל כך מעיד ספר התקציב עצמו. ב-2012 לדוגמה החלו כל המרחבים של החטיבה עם תקציב כמעט זהה. אבל אז, זמן קצר אחרי אישור התקציב, קרה מה שמתרחש מדי שנה: ועדת הכספים החלטה לטפטף עוד ועוד תקציב למרחב יהודה ושומרון (גידול של 957% בתקציב במהלך השנה) ולמרחב הר חברון (גידול של 424% במהלך השנה) של החטיבה להתיישבות. התוצאה של 96 העברות תקציביות במהלך שנה אחת הייתה שמרחב צפון (גליל) ומרחב דרום (נגב) נותרו הרחק מאחור - למרות שהם מאכלסים יותר אזרחים וחולשים על שטח גדול בהרבה.

טענה 3: החטיבה להתיישבות עוסקת בהקמת פעוטונים. במציאות: החטיבה להתיישבות מקימה מאחזים בלתי-חוקיים, יקבי בוטיק ודירות מרווחות על חשבון המדינה

חשוב להבין כי תקציבי החטיבה להתיישבות, כמו גם מענקי העתק שלפיד מזרים לשטחים אחת לכמה חודשים, לא משמשים למימון שירותים חברתיים בסיסיים. לא מדובר בתקציב השוטף של הרשויות המקומיות - שאותו הן מקבלות כמו כל רשות אחרת בארץ דרך תקציב המדינה - אלא בבונוסים, בתקצוב עודף, במתנות פוליטיות שמסוכמות מאחורי גבו של הציבור מחוץ לתקציב המדינה במסגרת דילים פוליטיים.

למה כן משמש הכסף של החטיבה להתיישבות? למימון המון פרויקטים שהמדינה לא מממנת או מסבסדת בשום מקום אחר בארץ. כך, למשל, משפצת החטיבה להתיישבות יקבי בוטיק פרטיים של מתנחלים; מתחזקת באופן שוטף מאחזים בלתי-חוקיים; בונה (על חשבון כספי המסים שלכם) הרחבות לבתים; מקימה (על חשבון כספי המסים שלכם) קומפלקסים של משרדים ועסקים; נוטעת אלפי דונם של עצי זית וכרמים בשומרון; מקימה גני שעשועים בהתנחלויות מבודדות ועוד ועוד.

נסו רגע להיזכר מתי בפעם האחרונה הרחיבה לכם המדינה את הדירה על חשבונה? מתי בפעם האחרונה היא בנתה לכם יקב?

חשוב לדעת עובדה נוספת: כשכספי החטיבה מושקעים בהקמת ספרייה או גן-שעשועים, כפי שקורה לפעמים, זה נעשה לגמרי על חשבונכם – בנוסף לתקצוב השוטף שמקבלת הרשות המקומית מן המדינה. כשרשות מקומית בתוך גבולות ישראל מעוניינת להקים פעוטון, היא מעלעלת בספרי התקציב שלה ובודקת אם יש ביכולתה לממן את זה. כל הפרויקטים הללו מגיעים תמיד מתקציב הרשות. בשטחים, לעומת זאת, החטיבה להתיישבות תמיד נכונה להנחית מהשמיים שלל מתנות שמאפשרות לרשויות להשתמש בכספים שלהן למטרות אחרות.

ואם כבר הזכרנו חינוך בשטחים, לתושבים שם באמת אין על מה להתלונן: הם מקבלים הרבה יותר מכל מקום אחר בארץ. על-פי תקציב המדינה, עוד לפני הבונוסים של החטיבה להתיישבות - המדינה משקיעה 30 אלף שקל בשנה בכל תלמיד במועצה האזרית הר חברון. לשם השוואה, הסכום שהיא משקיעה בתלמיד בירושלים עומד על 3,300 שקל בלבד - כלומר, עשירית. ואם זה לא מספיק, בזמן שהכיתה הממוצעת בישראל מכילה 27.4 תלמידים, נהנים תושבי ההתנחלויות מכיתות קטנות ומרווחות בהרבה: 23 תלמידים בממוצע באפרת, 22 בהר חברון, 17 במעלה אפרים ו-22 במועצה האזורית שומרון.

פירוט מלא של תקציב החטיבה, אגב, אין בנמצא כי השר לפיד וראש הממשלה מונעים חשיפה מלאה שלו. הרבה יותר נוח להם להמשיך להאכיל אתכם בשקרים.