חורבן הבית


דו"ח מבקר המדינה שיצא היום חושף את השלב האחרון בתוכניתו של נתניהו לחיסול הדיור הציבורי. כך הפך פרויקט לאומי מפואר לסמל המצוקה החברתית בישראל

"ביבי יעשה שלום עם הפלסטינים הרבה לפני שהוא יחזור לבנות דיור ציבורי בישראל. עשו לעצמכם טובה: רדו מזה" - פוליטיקאי בכיר בקואליציה לאחד מפעילי המחאה החברתית, כנסת ישראל, יולי 2011

עד לפני עשר שנים הייתה מדינת ישראל כמו רוב מדינות המערב: היא ראתה בזכות לקורת גג זכות חברתית בסיסית שהממשלה אחראית על הגנתה. נכון, ממשלה לא יכולה ולא צריכה לבנות דירות לכל האזרחים, אבל היא בהחלט יכולה לשמור על מלאי מכובד ומשמעותי של דירות בבעלותה - דירות שהיא בונה ומנהלת שאינן נסחרות בשוק החופשי אלא מושכרות במחיר נמוך למי שמנסה אבל לא מצליח לשרוד בג'ונגל של השוק החופשי ;למי שזקוק נואשות לרשת הביטחון של החברה הישראלית רגע לפני שהוא ומשפחתו עוברים לגור ברחוב. למנגנון הסולידרי הזה קראו דיור ציבורי. הוא היה אחד המפעלים המפוארים ביותר של מדינת ישראל, שהתבסס על העיקרון שהנחה את מייסדי המדינה הזאת: "כל ישראל ערבים זה לזה".

ואז הגיע ביבי.

מאמצע שנות ה-90, וביתר שאת מאז שבנימין נתניהו נכנס למשרד האוצר ב-2003, פועלת ממשלת ישראל ביעילות מדהימה לחיסול הדיור הציבורי במדינת ישראל. הסיבה? דת - דת חוסר האחריות של המדינה לאזרחיה. נתניהו לא מאמין שמדינת ישראל צריכה לבנות ולנהל מאגר של דירות עבור הישראלים החלשים ביותר, והוא הכריז על כך בגאווה לא פעם בפני הקולגות שלו. וכך, תוך עשר שנים בלבד התכווץ תקציב משרד השיכון, שריכז את בניית וניהול הדיור הציבורי, בלא פחות מ-75%.

מספר יחידות הדיור הציבורי פחת ב-30% כתוצאה ממכירתן ומהפסקה כמעט מוחלטת של בניית דירות חדשות. היום קיימות 65 אלף דירות, בהשווה ליותר מ-200 אלף בסוף שנות ה-60. הקיצוץ הדרמטי של נתניהו בוצע, למרות שממש באותו זמן זינקו מחירי הדיור בארץ ב-70% - כולל בערי פריפריה ובריכוזי עוני. המיליארדים שהצטברו בקופת המדינה כתוצאה ממכירת 37 אלף דירות היו מיועדים, על-פי חוק, לבנייה של דירות חדשות - אך מעולם לא מילאו את ייעודם המקורי: חלקם נטמעו בקופה של הסוכנות היהודית, חלקם הוזרם להתנחלויות וחלקם פשוט נעלם כלא היה. כתוצאה מכך, עשרות אלפי משפחות קשות-יום ממתינות היום לדיור ציבורי. הממשלה, מצדה, מקשיחה מדי שנה את הקריטריונים לקבלת זכאות כדי לקצר את רשימת ההמתנה.

חשוב לציין גם כי למרות שמו המטעה של החוק החדש שיזם יאיר לפיד - הוא נועד למכור את שארית הדיור הציבורי בארץ ולחסל סופית את המלאי. בקיצור, להמשיך בדיוק את המדיניות של נתניהו - רק בצורה פוטוגנית יותר.

איך אנחנו בהשוואה לעולם? ברוב המוחלט של מדינות המערב נפטרו כבר מזמן מהדעה הקדומה שלפיה דיור ציבורי יוצר בהכרח גטאות אפורים של עוני. היום, ברוב ערי אירופה, משולבות דירות הדיור הציבורי בתוך בניינים רגילים לחלוטין ומביאות הן לערבוב בריא חברתית של שכבות סוציו-אקונומיות שונות והן לשיפור מצבן של המשפחות הזכאיות. בהולנד, למשל, יש 138 דירות דיור ציבורי על כל 1,000 תושבים, באוסטריה - 100, בצרפת – 86.5, בשוודיה – 84, באנגליה – 40, בגרמניה – 22.6 ואפילו בסלובקיה – 8.5. הממוצע האירופי עומד על 51.3 דירות על כל אלף נפש. ובישראל, שנחשבה פעם לאחת המובילות בעולם בתחום של דיור חברתי? 0.039 בלבד.

היום חושף דו"ח המבקר שהממשלה לא רק מחסלת במהירות מרשימה את מלאי הדירות - אלא שגם את המעטות שעוד נותרו בידיה היא מפקירה לשלל גופים, "על חשבונם של זכאי דיור ציבורי, הממתינים לדיור ציבורי לעתים שנים ארוכות". 2,300 דירות מתוך המלאי הקיים מושכרות, משום מה, לגופים ציבוריים שונים: רשויות מקומיות, מוסדות חינוך, משרדי ממשלה ועמותות.

כך, למשל,  685 דירות מאוכלוסות על-ידי תלמידי ישיבות הסדר, ישיבות תיכוניות, אולפנות ואברכים. בעוד ש-114 מהדירות הושכרו לסטודנטים תמורת תרומה שבועית לקהילה, כל השאר הוענקו לדייריהן בלי שום תנאי. 240 נוספות משמשות כסתם משרדים של הגופים השוכרים. בקיצור, משרד השיכון "חרג מתפקידו המובהק כגוף שהוסמך לתת מענה למצוקת הדיור... אגב כך, הוא מסבסד גופי שלטון וגם גורמים פרטיים - בניגוד לכללים". רבים מהם, חושף המבקר, לא טורחים אפילו לשלם למשרד שכר דירה. מאות משפחות נזקקות היו משתוקקות לשלם את שכר הדירה הזה ולהיכנס לבית שיכול לסייע להן להיחלץ ממעגל העוני ומסכנת הפינוי לרחוב. כפי שהדברים נראים כרגע, הן ימשיכו לחכות.