פגיעה ישירה בדרום


לא רק קסאמים ורקטות פוגעים בתושבי הדרום. אחרי שמתפזר עשן המלחמה, נשארים תושבי באר שבע, שדרות ועוטף עזה להתמודד בקרב יומיומי מול מערכת בריאות קורסת - תוצאה ישירה של המדיניות הכלכלית של ממשלת נתניהו. החיים של תושבי המרכז כנראה שווים יותר

"מי שפוגע בתושבי הדרום - ישלם מחיר", הכריז ראש הממשלה נתניהו שוב ושוב בחודש האחרון. ואז נגמר המבצע הצבאי. צוותי הצילום חזרו לאולפני הטלוויזיה במרכז, המילואימניקים חזרו למשפחותיהם ונתניהו – לעשות את מה שהוא עושה בשיטתיות זה ארבע שנים: לפגוע בדרום הארץ באמצעות מדיניות כלכלית שמגדילה פערים ומרסקת את האוכלוסייה הלא-עשירה בישראל. בארבע השנים האחרונות הידרדר באופן משמעותי מצב מערכת הבריאות בפריפריה הדרומית ביחס לאזור המרכז.

נתונים? בבקשה:

• במרכז ניתן למצוא 5.2 רופאים על כל אלף איש, לעומת 2.2 בלבד בדרום. • במרכז - 6.3 אחיות על כל אלף איש. בדרום הארץ - 3.7 בלבד.

• כ-70 אחוז מהרופאים במרכז הם רופאים מומחים, לעומת 43 אחוז בלבד בדרום. • מספר מכשירי ה-MRI במרכז גדול פי שלושה מאשר בדרום.

• רק 10 אחוז ממיטות האשפוז במדינה נמצאות בדרום, למרות שמתגוררים בו כ-14 אחוז מאזרחי ישראל. על כל אלף תושבי מרכז הארץ יש 2.5 מיטות אשפוז, לעומת 1.38 בלבד בדרום. ממוצע ה-OECD, אגב, עומד על 3.6 מיטות, כך שאפילו תושבי גוש דן סובלים ממערכת בריאות חלשה מאוד, ביחס לשאר מדינות המערב.

ההחרפה במצב היא תוצאה של המדיניות המוצהרת של ראש הממשלה - צמצום השירותים החברתיים בישראל. מאז שהתמנה לשר אוצר ב-2003, הקפיד נתניהו לייבש, להפריט ולהחליש את השירותים הציבוריים, והביא לכך שהאחריות הצרכים הבסיסיים ביותר של כולנו עברה מהמדינה אל הפרט.

בניגוד למוסדות ממשלתיים אחרים, את מערכת הבריאות מפריטים באופן סמוי על-ידי שחיקה בהיקף התקציב שמשקיעה המדינה בבריאות. התהליך אמנם הואץ בעשור האחרון, אבל החל כבר בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה: ב-1995 עמד חלקה של המדינה בהשקעה במערכת הבריאות על 75 אחוז; היום הוא עומד על 62 אחוז בלבד. ומי משלם את הסכום האדיר שחסר למערכת הבריאות הציבורית? אנחנו, כמובן. כלומר, מי שיכול להרשות לעצמו.

כתוצאה מהמדיניות הזאת, המשפחה הישראלית הממוצעת משלמת עוד ועוד כסף מדי שנה – רק כדי לשמור על רמת השירות הרפואי שקיבלה בשנה שעברה. במלים אחרות: הנגישות לשירותים רפואיים בסיסיים נהייתה תלויה בעומק הארנק. הפגיעה במערכת הציבורית משפיעה במיוחד על תושבי הדרום, מאחר שההכנסה הממוצעת שם נמוכה מבמרכז. הנתונים מלמדים כי הסכום הממוצע שאותו מסוגל להוציא תושב גבעתיים על בריאות גבוה פי ארבעה מהסכום שעומד לרשותו של תושב נתיבות. בארץ השוּק החופשי חסר המגבלות שיצר נתניהו, משאבים חיוניים כמו רופאים מומחים, אחיות מנוסות ומיכשור מתקדם, נודדים בעקבות הרווח הכספי מהדרום למרכז.

לא רק קסאמים מסוגלים להרוג אלא גם הזנחה פושעת של שירותים אזרחיים. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: אורך החיים הממוצע של תושב הדרום קצר בשמונה שנים מחייו של תושב המרכז; הסיכויים למות ממחלה שיש לה טיפול רפואי גבוהים בדרום ב-26 אחוז מבמרכז; ובעוד שבמרכז עומד שיעור תמותת התינוקות על 2.6 לכל אלף לידות, בדרום 6 תינוקות מתוך אלף לא שורדים את השנה הראשונה לחייהם.