משחק בילדים


הקיצוץ בקצבאות הילדים הוא מהלך יאיר לפידי קלאסי: פגיעה ישירה במעמד הביניים תוך הבטחה להגן על מעמד הביניים, עם קצת הסתה נגד חרדים על הדרך. 5 עובדות ששר האוצר ממש לא היה רוצה שתדעו על הגזרה החדשה שלו 

שנייה, מהן בכלל קצבאות ילדים? קצבאות הילדים הן סכום כסף שמועבר מדי חודש למשפחות עם ילדים מתחת לגיל 18. קצבאות כאלה מונהגות כמעט בכל מדינה מערבית. בישראל הונהגו לראשונה ב-1959. על-פי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, "הקצבה מבטאת את אחריותה למצבן הכלכלי של משפחות עם ילדים ואת מחויבות הכלל להשתתפות במימון ההוצאות הכרוכות בגידול ילדים". ב-30 השנה האחרונות חלה שחיקה משמעותית בגובה התשלום: בשנות ה-70 עמדה הקצבה הממוצעת על 5% מהשכר הממוצע; והיום עומדת על 1.5% מהשכר הממוצע.

ועל מי חל הקיצוץ האחרון? כל משפחה שילדיה נולדו אחרי 2003. מעתה תקבל כל משפחה קצבה אחידה של 140 שקל עבור כל ילד - בניגוד לקצבה שנעה היום בין 175 ל-263 שקל בחודש, בהתאם למיקום הילד במשפחה. כלומר, הקיצוץ גם החיל האחדה על כל הילדים וגם הפחית באופן משמעותי את הסכומים. מדובר ב-687 אלף משפחות, 66% מהמשפחות עם ילדים בישראל. חרדים? עניים? בטלנים? תחשבו שוב. בואו ניקח, למשל, את ריקי כהן, חביבתו של שר האוצר: מורה ותיקה ממעמד הביניים עם שלושה ילדים. אישה כמו ריקי צפויה להפסיד בעקבות הקיצוץ 404 שקל בחודש, כלומר, כמעט 5,000 שקל בשנה.

אז מה יאיר לפיד לא היה רוצה שנדע לגבי הגזרה האחרונה שלו?

1) הנפגע העיקרי מהקיצוץ - מעמד הביניים הישראלי. לפיד היה שמח שנחשוב כי קצבאות הילדים מתבזבזות על חרדים, כפי שהוא רומז ללא הפסקה. אלא שנתוני הביטוח הלאומי - הגוף שמשלם את הקצבאות - מספרים סיפור אחר לגמרי: 83% ממקבלי הקצבאות הם בכלל משפחות ממוצעות עם שלושה ילדים - מעמד ביניים קלאסי - שפשוט זקוקות לסכום הזה כדי לגמור את החודש. כשלפיד כותב בפייסבוק שלו "מעמד הביניים הישראלי אינו אמור לממן אנשים שיכולים לעבוד ואינם עובדים", הכוונה שלו שקופה וברורה: הוא מנסה לעורר בקוראים זעם כלפי איזו קבוצה פרזיטית, עצלה ומסתורית שגוזלת מהם כספים מדי חודש. זה, כאמור, סילוף גס של המציאות. הפגיעה שלו היא לא רק במשפחות מרובות ילדים - היא מתחילה כבר מהילד הראשון. היא גם לא פגיעה ממוקדת בהורים שאינם עובדים - אלא דווקא בעיקר בהורים שכן עובדים ואפילו באמהות חד-הוריות עובדות.

2) הקצבאות בישראל - מהנמוכות בעולם המערבי. עוד לפני הקיצוץ הנוכחי הגובה של קצבת הילדים הממוצעת בישראל היה נמוך משמעותית בהשוואה לקצבאות הילדים ברוב מדינות ה-OECD. למעשה, רק בארבע מדינות תעריף הקצבה לילד היה נמוך מבישראל, ועכשיו - בשלוש מדינות בלבד: צ'כיה, סלובקיה ופולין. בישראל הילד הראשון מקבל 29.3 אירו. לשם השוואה, באירלנד הוא היה מקבל 166 אירו, בצרפת - 130 אירו ובנורווגיה - 108 אירו. בחלק גדול ממדינות אירופה אף משולמים מענקי תמיכה נוספים במטרה לסייע להורים להתמודד עם עלויות גידול הילדים. לפני הקיצוץ גובה הקצבה בישראל עבור הילד הראשון היה 1.9% מהתמ"ג לנפש. בגרמניה - 7.2%, באירלנד - 4.9%, באנגליה - 4.5%, בשוודיה - 3.8%. בקיצור, ישראל משקיעה הרבה פחות משאבים בסיוע למשפחות ונמצאת הרחק מאחור בכל הקשור לתמיכה בזוגות הורים שמבקשים להקים משפחה.

3) הקיצוץ יוריד 40 אלף ילדים מתחת לקו העוני. כתוצאה מהצעד של לפיד צפוי שיעור הילדים העניים לעלות ב-4.1% ל-37%. שיעור המשפחות העניות יעלה ב-2.2% ל-20.3%. מדובר במשפחות שקצבת הילדים החזיקה אותן עד כה מעל קו העוני. כבר היום מוגדרת ישראל כמדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר באוכלוסייה מבין מדינות ה-OECD, גבוה אף יותר מהשיאנית הקודמת, מקסיקו.

4) עבודה לא בהכרח מצילה מעוני. לפיד כותב בפייסבוק שלו: "יש רק דבר אחד שמאפשר למשפחות לצאת ממעגל העוני - עבודה". זוהי אמירה תמוהה שהייתה נשמעת הרבה יותר טבעית בפיו של נתניהו מאשר בפי האדם שמתיימר לייצג את מעמד הביניים הקורס. כל מי שבקיא, ולו מעט, בנתוני שוק העבודה הישראלי יודע כי רוב המשפחות העניות בישראל - 65% ליתר דיוק - עובדות. כלומר, יש בהן לפחות מפרנס אחד שיוצא מדי בוקר לעבוד קשה כדי להביא לחם לילדיו, ובכל זאת לא מצליח לגמור את החודש ולספק לבני משפחתו רמת חיים נאותה. מכאן יוצא שאחת הבעיות החמורות ביותר של המשק הישראלי היא שהמשכורות המשפילות שמקבלים רבים מהאנשים העובדים לא תואמות את יוקר המחיה בישראל.

איך זה קורה? קודם כל, מעמדו של העובד במדינת ישראל ירד מאוד בשנים האחרונות, ורבים מהעניים מועסקים באופן נצלני כעובדי קבלן. במקביל, כבר זמן רב חלה שחיקה בשכר הריאלי במשק. שנית, התהליך הכלכלי שהחל נתניהו ב-2003 העביר מיליארדי שקלים מדי שנה מכיסן של השכבות התחתונות לכיסן של השכבות החזקות. הוא עשה זאת על-ידי קיצוץ התמיכה הציבורית בחלשים מחד והורדת מסים דרמטית לעשירים מאידך. כך הוחרבה המערכת המקרו-כלכלית שתפקידה היה צמצום פערים.

כפי שאמר פרופ' צבי אקשטיין, אחד משני המועמדים המובילים היום לתפקיד נגיד בנק ישראל: "אם אתה לא עושה שום פעולה שמבטיחה שעובדים יקבלו הכנסה מעל שכר המינימום; אם אתה לא מבטיח שחוקי עבודה ייאכפו; אם אתה לא מקטין את התחרות של העובדים המקומיים עם העובדים הזרים; ואם אתה לא משביח את ההון האנושי ולא מייצר תמריצים להשקעה במיכון מתקדם - אז מה הפלא שדו"ח העוני קובע שמספר העניים העובדים עולה?"

5) המדיניות הכלכלית של שר האוצר לפיד זהה לחלוטין לזו של נתניהו. כמו שלפיד פשוט העתיק את התקציב של נתניהו מ-2012 והעביר אותו תחת הכותרת "תקציב מעמד הביניים", כך הוא משחזר עכשיו אחד-לאחד את הצעדים ואת הגישה של נתניהו מ-2003. למעשה, עד כה, כל מה שלפיד עושה הוא חיקוי של מדיניות נתניהו - אלא שכעת היא מלווה בקריצה השובבה של "הפוליטיקה החדשה".

הקיצוץ העמוק שעשה לפיד השבוע אינו אלא מהלך משלים לצעד היסטורי שעשה נתניהו כשר אוצר ב-2003. לפני עשר שנים ביצע נתניהו קיצוץ דרמטי בקצבאות הילדים והוריד אותן ב-30%: מכ-7 מיליארד שקל בשנה ל-4.9 מיליארד שקל. כעת ממשיך לפיד בדיוק באותה מגמה: לא תיקון ושיפור מערך הקצבאות אלא חיסול חסר הבחנה שלו. לפיד, שאינו מעוניין להתעמת עם מוקדי הכוח האמתיים במשק הישראלי, פונה כמו תמיד למעמד הביניים כדי שישמש ככספומט הלאומי. אין ספק: יש הרבה פגמים במערך הקצבאות הנוכחי, אבל מה שלפיד עושה כאן הוא סתם קיצוץ לשם קיצוץ, שאינו מגובה בשום היגיון חברתי מוצק ומונע, כפי שמעיד הסטטוס שלו, מזלזול עמוק באנשים עניים. גם הוא, כמו נתניהו, בטוח שאם אדם עני - זוהי אשמתו ותוצאה ישירה של חוסר השתדלות מצדו. בקיצור, לפיד ממשיך בחיסול רשת הביטחון החברתית, אבל משתדל לחייך תוך כדי.